Our mind as a Drug - המח שלנו כסם

Our Mind as a Drug

We want to feel the world,
If it's Happiness, Joy, Love and Peace,
And if it's Fear, Anger, Hatred and Jealousy.

Our nature is to feel what is happening,
Our nature is to be in the emotion when it arises.
The amount of energy which arises is infinite
And yet…
We learn from an early age to suppress certain emotions,
We learn from an early age to suppress the emotions
Which our society declares and defines as disturbing and harming.
I, for instance, suppressed the happiness in me,
The endless smile which I was born with
Because I was laugh at as a kid and have been told that my laughter is phony.
I suppressed my anger and fear,
Or at least tried,
Because they scared my surroundings.

It is impossible to suppress that, which is natural,
It is impossible to stop the flow which is inside of us
Same as you cannot stop life.
In fact, we suppress ourselves,
And then, who's depressed?

We burn lots and lots of energy, endless energy,
Instead of using it for creation,
We use it for stopping, or slowing down.

That is why we learn to use our mind.

Our mind is used as a drug.
Like drugs, disturbing us from experiencing ourselves,
The emotions, the moment.
Always there, always has something to say,
Always there to suggest and to think and to "help".

Our mind is an incredible machine,
And in addition to that,
It keeps us alive,
But also in the world of illusions.

As long we keep on holding to it,
Forever we shall be slaves to our thoughts,
To our opinions,
To our beliefs,
To the illusion – that there is something which is impossible.

Humans along history,
Tried in the masses to slow the mind down,
And maybe even to stop it.
Those which tried and did not succeed and did not know how
Lost their mind, took their own lives or died while still living,
If no outer source took care of it first…

I would like to offer you one simple thing
And it comes just from my own unique experience,
Pure experience of physical experiences in life,
Experience of journeys, inside and out,
Experience of checking, time after time,
What happens when we simply, let go.

I will go over part of the experiences,
Each one in its own time and context,
And show you,
That the need to think of what we want
And what we need to do in order to reach it – is an illusion.
Everything happens for itself. In its own time.
And when thing happen for themselves and on their own time,
The energy which we live in is infinite.
Things happen at ease,
Like pieces of puzzle, falling into their place.
And the mind? You wonder what about it?
Peace and Quiet.

Instead of fighting with it in endless arguments,
We accept it is there,
Only we stop listening to it,
Stop attributing it so much significance to our lives.
In relations of peace, it is not a must to agree,
But knowledge, absolute knowledge,
That the other side has also the right and the reason to be.

That is why I've searched my entire life after a way to use the mind,
In order to step out of it.
To create a "catch-22"
This uses the obstacle, in order to make it crumble.
If the mind thinks,
So lets us let it think.
We shall give it a thought which actually,
Will instruct it to let us be.
(And that without it noticing it…)

There for, for every thought which comes along,
Whether we consider it to be good or bad,
We give and thought of our own to the mind to be thinking of, which is:

"It's ok, you can breathe.
Change, happens for itself."


המח שלנו כסם

אנחנו רוצים להרגיש את העולם,
בין אם זה שמחה, הנאה, אהבה ושלווה,
ובין אם זה פחד, כעס, שנאה וקנאה.

הטבע שלנו הוא להרגיש את מה שקורה,
הטבע שלנו הוא להיות ברגש כשהוא עולה.
כמות האנרגיה העולה איתו היא אינסופית
ולמרות זאת...
אנחנו לומדים מגיל צעיר לדכא רגשות מסויימים,
אנחנו לומדים מגיל צעיר לדכא את הרגשות
שהסביבה שלנו קבעה כמפריעים או פוגעים.
אני, למשל, דיכאתי את השמחה שבי,
את החיוך האינסופי שנולדתי איתו
כי צחקו עליי כשהייתי ילד ואמרו שהצחוק שלי מזוייף.
אני דיכאתי גם את הכעס והפחד,
או לפחות ניסיתי,
כי הם הפחידו את סובביי.

זהו בלתי אפשרי לדכא את הטבעי,
זהו בלתי אפשרי לעצור את הזרימה שבתוכנו
כמו שאי אפשר לעצור את החיים.
ובעצם, אנחנו מדכאים את עצמנו,
ואז, מי בדיכאון?

אנחננו שורפים המון המון אנרגיה, אינסופית,
במקום להשתמש בה ליצירה,
אנחנו משתמשים בה לעצירה, או להאטה.

לכן למדנו להשתמש במוח שלנו, המיינד.

המיינד שלנו משמש כסם.
כמו סם, מפריע לנו לחוות את עצמנו
את הרגשות, את הרגע.
תמיד שם, אומר את שלו,
תמיד שם כדי להציע ולחשוב ו"לעזור".

המיינד שלנו הוא מכונה מדהימה
בנוסף לזה,
הוא שומר אותנו בחיים,
אבל גם בעולם האשליות.

כל עוד נמשיך להחזיק בו,
לעולם נהיה עבדים למחשבות שלנו,
לדעות שלנו,
לאמונות שלנו,
לאשליה – שיש משהו בלתי אפשרי.

בני האדם לאורך ההיסטוריה
ניסו בהמוניהם להאט את המיינד,
ואולי אפילו לעוצרו.
אלו שניסו ולא הצליחו ולא ידעו איך
השתגעו, התאבדו או שווקו חיים,
אם שום גורם חיצוני לא דאג לזה לפני...

אני רוצה להציע לכם דבר אחד פשוט
והוא בא רק מניסיוני האישי,
ניסיון צרוף של התנסויות פיזיות בחיים,
ניסיון של טיולים, פנימה והחוצה,
ניסיון של בדיקה, פעם אחר פעם,
מה קורה כשאנחנו פשוט, משחררים.

אני אעבור על חלק מההתנסויות,
כל אחד בזמנו ובהקשרו,
ואראה לכם,
שהצורך בלחשוב על מה אנחנו רוצים
ומה אנחנו צריכים לעשות כדי להגיע אליו – אשליה.
הכל מגיע מעצמו. בזמנו.
וכשהדברים מגיעים מעצמם ובזמנם,
האנרגיה בה אנחנו חיים היא אינסופית.
הדברים קורים ביתר קלות,
כמו חלקים של פאזל, פשוט נופלים למקומם.
והמח? המיינד? אתם שואלים מה איתו?
שקט.

במקום לריב איתו בוויכוחים אינסופיים,
אנחנו משלימים עם זה שהוא שם,
רק שאנחנו מפסיקים להקשיב לו,
ולא מייחסים לו חשיבות כה רבה לחיים שלנו.
ביחסים של שלום, אין חובה להסכים,
אלא ידיעה, ברורה וחדה כתער,
שלצד השני גם יש זכות וסיבה להיות.

לכן חיפשתי כל חיי דרך להשתמש במח,
בשביל לצאת ממנו.
ליצור מן מלכוד 22
אשר משתמש במחסום, על מנת לפוררו.
אם המח חושב,
אז בואו נתן לו לחשוב.
ניתן לו מחשבה אשר בעצם,
מורה לו לתת לנו להיות.
(וזאת מבלי שהוא ישים לב...)

ולכן, על כל מחשבה שעולה,
בין אם אנחנו מחשיבים אותה כטובה או רעה,
אנחנו נותנים מחשבה משלנו למח כדי שיחשוב אותה, והיא:

"זה בסדר, אפשר לנשום.
השינוי, קורה מעצמו."